גזר דין בתיק פל"א 5476-12-13

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

            מדובר בעבירות של נהיגה בפסילה, ללא ביטוח וללא רישיון רכב תקפים.

2.         על פי כתב האישום  בתאריך 25.12.13 שעה 09:44 או בסמוך לכך נהג הנאשם באופנוע, מ"ר 75-785-73 בכביש 44 כיוון מזרח למערב, ביודעו שהוא פסול לנהיגה בתיק פ"ל 5473-01-12 בו נדון, בנוכחותו, לפסילה למשך 33 חודשים וחרף העובדה, כי בתאריך 10.10.13 הפקיד הנאשם את רישיונו במזכירות בית המשפט.

3.         לחובת הנאשם המחזיק ברישיון נהיגה משנת 92', 56 הרשעות קודמות כגון אי ציות לתמרור עצור, מהירות, רישיון רכב שפקע מעל 6 חודשים (רבות) ואחרונה -נהיגה בזמן פסילה בגינה נפסל רישיונו למשך 33 חודשים והוטל עליו מאסר מותנה של 7 חודשים למשך 3 שנים.

            בפלילים לחובת הנאשם הרשעה בעבירה של הסעת שב"ח.

4.         לזכותו של הנאשם הודאתו בהזדמנות ראשונה.

5.         הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו עתרה התביעה להטיל על הנאשם מאסר ולהפעיל את המאסר המותנה בחופף ואילו ההגנה ביקשה להאריך את המאסר המותנה.

            הצדדים גם הסכימו כי הפסילה שתוטל על הנאשם תהיה בחופף לפסילה אותה מרצה עתה, פסילה על תנאי.

            ב"כ הנאשם ביקש כי ביהמ"ש יתחשב בנסיבותיו האישיות המיוחדות וימנע מלהפעיל את המאסר המותנה. הנאשם הינו אב לשישה קטינים הנושא בעיקר בעול פרנסת המשפחה. הנאשם הודה בהזדמנות ראשונה בביצוע העבירה ומדובר בשיקול  דעת מוטעה שאינו מעיד על אופיו והלך רוחו של הנאשם . עוד ביקש סנגורו של הנאשם, כי בית המשפט יתן את הדעת לחומרת הפסילה שהוטלה על הנאשם בתיק הקודם, עבירה של  נהיגה בפסילה פעם ראשונה,  שהייתה לא מידתית בנסיבות המקרה.

            אשת הנאשם סיפרה לביהמ"ש על מצבם הקשה של ששת ילדיהם וכן על הקושי הכלכלי המחריף בהעדר הכנסה נוספת מעבודתו של הנאשם, שהינו המפרנס העיקרי בבית, וביקשה שביהמ"ש יקל בעונשו.

            הנאשם גולל בפני ביהמ"ש את הקושי להתמודד עם מעצר לראשונה בחייו וציין, כי מציאות זו זרה לו ורחוקה ממנו ומאורח חייו. הנאשם הביע חרטה עמוקה על המעשה והתחייב, כי הדבר לא ישנה. 

6. העבירות בהן הורשע הנאשם הינן חמורות באופיין ומצביעות על זלזול בערכאה שיפוטית אשר פסלה את רישיונו ובביטחונם של המשתמשים בדרך. הפסילה הינה הכלי העיקרי שיש בידי בית משפט כדי למנוע את המשך נהיגתו של מי שמסכן את הציבור, וכאשר זה אינו נרתע מלשוב ולנהוג הרי שלא נותר אלא להשימו מאחורי סורג ובריח.

ברע"פ 1812/94 דורון פרץ נ' מדינת ישראל, קובע כבוד השופט לוין :

" מי שנוהג בזמן פסילה ראוי לעונש חמור, שבין מרכיביו פסילה לאורך זמן ומאסר  לתקופה הולמת".

ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו לבן, קובע כב' השופט לוי:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה, בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור- נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב".

הנה כי כן, ההלכה הפסוקה הינה כי מי שמפר הפרה בוטה את הוראות החוק, מזלזל בפסק דינו של בית המשפט ואינו מציית לו, ראוי שימצא מקומו מאחורי סורג ובריח.

יחד עם זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו האישיות של הנאשם ולהתאים את הענישה באופן אינדיבידואלי.

7. כאמור, מדובר בנאשם שזו לו הפעם השנייה בה נתפס כשהוא נוהג בפסילה ולכאורה האינטרס הציבורי מחייב למצות את הדין עם הנאשם. הנאשם נהג בעודו מרצה עונש פסילה שהושת עליו בגין נהיגה בזמן פסילה וחרף מאסר על תנאי בר הפעלה התלוי ועומד נגדו. לפיכך, אין לקבל כל הסבר למעשיו גם אם פעל מתוך תחושת מחוייבות לעסק ולפרנסת משפחתו וכן אין לקבל טענתו כי עונש הפסילה הארוך שהושת עליו הינו בבחינת גזירה שלא ניתן לעמוד בה.